מי אני?
נועם שלום גליקמן
מטפלת בכירה, מנחת סדנאות וקורסים ומורה להכשרת מטפלים בשיטת עוצמת הרכות.
מטפלת מוסמכת בשיטת אלכימיה רגשית.
תומכת הריון ולידה, מטקסת טקסים ומלווה תהליכי עומק של נשים.
בנוסף אני קרובה לעולם הרוח ולטבע, שהם מבחינתי מקורות להשראה וריפוי.
אני מאמינה שאין צורך להמציא או ליצור משהו אלא לבקש ולמצוא את הכוחות שלנו, שקיימים בתוכנו כל עוד אנחנו חיים. חלק מהמסע שלי בעולם הוא להסכים להחשף גם במקומות הכואבים וגם במקומות העצומים. אני רואה בדרך הזו ריפוי גם לי וגם לנשים שאני מלווה.
"להיות אחת- נשים טוות ריפוי"
יחד חלמנו, טווינו, התרגשנו עד לשד עצמותינו, יצרנו והגשמנו את "להיות אחת".
לאחר מספר שנים, כחלק משינויי החיים ובתהליך מלא אהבה והקשבה, הסתיימה עשייתנו המשותפת.
בשנותינו יחד למדתי מעופרה רבות, לעומק ולרוחב.
איתה התחלתי את דרכי כמנחה לפני 12 שנים,
איתה גדלתי וצמחתי ואיתנו יחד צמחו וטוו ריפוי נשים רבות ומופלאות.
אני מודה לעופרה בכל ליבי על יצירה, הנחיה ודרך משותפת,
ולא פחות על חברות נדירה, בלב ובנשמה.
היום אני ממשיכה את חזוננו ודרכנו בעצמי.
"להיות אחת" שינתה צורה, כמו הטבע שמשנה צורתו וצבעיו בעונות המשתנות,
אך הרוח המשותפת נושבת, נוכחת ופועמת בליבה של "להיות אחת".
קצת על עצמי
נעים להכיר, שמי נועם שלום גליקמן
המסע שלי לעולם הטיפול וההנחייה התחיל מסיפור החיים האישי שלי.
כבת קיבוץ בקיבוץ של פעם גדלתי בבית הילדים ובלינה המשותפת. חוויתי חוויות שונות שעיצבו אותי, וביניהן פגיעה בערך העצמי, בדימוי הגוף ועוד. התמודדתי עם בדידות ועם דיכאון בגילאי ההתבגרות ועם זאת הכמיהה לאהבה, למגע ולחום אנושי תמיד היו בלבי.
החיים הביאו אלי מלאכים בדמות אנוש שסייעו לי ועזרו לי למצוא חום פנימי בתוך הקור שחוויתי ועל כך אני מודה עד היום. יחד עם הכאב אני מודה היום גם על חוויות קשות שעברתי, כי הן חלק ממה שעיצב אותי להיות מי שאני היום.
קצת על נשים, ריפוי ולידה מחדש, ועל הרוח שדחפה אותנו להקים את מרכז להיות אחת- נשים טוות ריפוי:
כבנות אנוש התחלנו כולנו כתא קטן שמקננים בו כוחות חיים עצומים, בתוך הרחם.
שעה אחר שעה קרמנו עור וגידינו, טווינו אותנו. יצרנו לב, מוח, גפיים… וכשכל החלקים נרקמו להם יחדיו והגיעה השעה יצאנו אל האור, אל החיים.
זו היתה הלידה הראשונה שלנו.
כנשים אנחנו מומחיות במחזוריות.
בגילאי הפוריות הגוף שלנו מכוון כל חודש ליצירה חדשה שתבשיל לחיים או שתושל מעלינו.
ועם זאת, לרוב איננו מעזות כל פעם מחדש ליצור את עצמנו, לחבר חלקים ולצאת חדשות אל האור.
לפעמים אנחנו נתקעות ונאחזות במי שהיינו, למרות שאולי כבר אין שם חיים עבורנו.
לפעמים אנחנו מנסות להישאר ברחם שנה אחר שנה, ואז החיים באים ושולפים אותנו החוצה אם נרצה או לא.
גם בישן שאנחנו משילות מעלינו יש מרפא והזנה,
כמו דם הווסת שמזין את האדמה.
דבר אינו מבוזבז.
הכול מביא לריפוי כשאנחנו נוכחות ומעזות להביא את מלואנו, ללדת אותנו.
ללדת אותך לחיים משמע לאסוף את כל החלקים ולטוות אותם יחד לשלמה שאת.
להעז לגעת, להכיר גם חלקים שבצל, גם חלקים של עוצמה שאולי החבאת מעצמך, גם חלקים שהגיעו מאימהותייך ואבותייך ומשושלת ארוכה שממשיכה דרכך.
זה אומר להעז לברוא בריאה חדשה ובו זמנית להעז לשחרר ולהיפרד.
לפרקים התהליך יכול להיות מלווה בבחילות, בפחדים ובכאב.
ועם זאת תמיד הוא מופלא, רב עוצמה ומלא השראה.
הילדה שהיית, הזקנה החכמה שבך, האישה הפראית, הכוהנת, המרפאה, וגם כל הצללים שלא קיבלו ביטוי- כולם חלקים מהשלמות שאת טווה.
כולם שערים אלייך.
כשאת מעזה לעבור בכל השערים וכאם אוהבת לעצמך לאסוף אלייך את כל החלקים- את גדולה.
גדולה אפילו מכל החלקים כולם יחדיו.
וכשאת עושה זאת- איתני הטבע והכוחות כולם נרתמים לסייע לך בדרכך המבורכת.
והיופי הוא שאת לא לבד בתהליך.
את חלק משבט שלם של נשים, חלק ממעגל.
כשמעגל של נשים מתכנס לעבור יחד בשערים ולטוות ריפוי קורה משהו מופלא.
חלקייך ושערייך מתגלים אלייך דרך חברותייך וההזדמנות לריפוי הופכת להיות רב מימדית ואינסופית.
